top of page

Why Love Hurts (And How To Reduce Its Pain)

Updated: Apr 6

A beautiful enviroment with things scattered on the floor.

(Hebrew translation by Mr. Mandoela Svarl. English and French versions, below)


למה אהבה כואבת ( איך ניתן להפחית את הכאב הנפשי שהיא יוצרת?)


תקציר מאת גברת תמרה מוסקל:


אומרים שרגש האהבה הוא הרגש הגדול ביותר שקיים, ובכל זאת, רגש זה עלול לפגוע באדם ולגרום לו לבצע התאבדות. להיות מאוהב מלווה בכמה הטיות קוגניטיביות, שיכולות לעוות את התפיסה שלנו לגבי אדם

מסוים. סוג של לגרום לנו להיות עיוורים למציאות שבה אנו נמצאים. משום שההטיות הקוגניטיביות מתנגשות עם המציאות, או שמישהו שאתה אוהב בוגד באמון שלך. בהגדרה שלך לגבי אהבה.

כדי להפחית את הפגיעה שעלולה ליצור האהבה, עלינו להיות ביקורתיים כלפי החשיבה המעוותת שלנו לגבי המושג שהיא יוצרת בכל אחד מאיתנו, עלינו להיות עמידים רגשית ולקבל את האפשרות שלאחר שתיגמר

האהבה תיתכן בדידות. ליחסי אהבה בין אנשים רציונליים, מוסריים וחזקים יש את הסיכוי הגבוה ביותר להיות ארוכי טווח והפחות מזיקים.




***********************************

מבוא


אומרים שאהבה היא אחד הרגשות הגדולים ביותר שקיימים... על פי: יותר עזרה אהבה היא עוצמתית מכיוון שהיא משמשת ככוח רגשי ופסיכולוגי בסיסי המקשר בין אנשים יחידים וקהילות.... אמיתית היא הרבה מעבר למגבלות פיזיות ויכולה להישמע ולהיראות גם במקום רועש ונראה מאוד. הרגש החשוב מכולם, מאת מי שמאמין בו ביותר, עד כדי הטיה גדולה. ועדיין, אומרים גם שאהבה כואבת. אכן, אהבה, בזמן שהיא עוטפת אותך בחום, היא יכולה גם לפגוע בך מאוד, אפילו עד כדי כך שחלק מהאנשים יהיו מוכנים מספיק... לרצות לבחור בלהרוג את עצמם. אם אהבה היא רגש כל כך נפלא, אז למה זה קיצוני כל כך שלילי? והכי חשוב, מדוע רבים מתעלמים מההיבט האובדני הזה של אהבה ?


טבע האהבה


ניתן לראות באהבה התגלמות קולקטיבית של כמה כיוונים מעוותים של החשיבה:

אפקט הילה. לפי " הפסיכולוגיה של היום מתרחש כאשר התכונות החיוביות של אדם משפיעות על התפיסה האישית שלו לגבי תכונותיו האחרות של אותו אדם , מה שמוביל לציפיות לא מציאותיות ולאכזבה כאשר בן הזוג נכשל במילוי הציפיות הלא מציאותיות שאותו אדם ציפה ממנו. וכאשר אותו בן/בת זוג מראה לאחרים תכונה שאינה מתקבלת עליהם אותו אדם שופט את זה לרעה. זה יכול לגרום למתח במערכת היחסים


הטיית הדמיון- לפי FSblog: ";אנחנו אוהבים אנשים שדומים לנו. בין אם זה מבחינת מראה, דעות, אורח חיים או רקע, אנחנו נוטים להעדיף אנשים שבממד מסוים הכי דומים למי שאנחנו"


הטיית הלייקים: לדברי יוסף אדביסי : "כאשר יש לך מושא אהבה, אתה נוטה להתעלם מהטעויות שלהם ולהיענות דרישותיהם . אתה אוהב אנשים, מוצרים ופעולות הקשורות למושא האהבה שלך."


כל ההטיות הקוגניטיביות הללו, ועוד יותר כוללות, יכולות בקלות להפוך ולעוות את התפיסה שלנו כלפי מישהו, ולהפחית את הערך של אותו האדם בעינינו לידי הוצאה מפרופורציות, ובכך להצביע על טבעה הלא הגיוני של האנושות. יש שטוענים שרגש האהבה הוא רגש שבנוי בתוכנו וחלק מהותי מהותנו אנשים אנושיים. לכן, לפי הטענה הנ"ל, חלק מהותי בלהיות אנושי הוא הכלה והבנה שכושר השיפוט שלנו ייפגע על ידי הרגשות שלנו.


אהבה כואבת כשהמציאות בתוך מוחנו יוצרת מחשבות מעוותות ושקריות שמתנגשות עם הערכים שבחרנו לעצמנו כלפי מי שאנחנו אוהבים. ככאלה, אותם אנשים עלולים להתאכזב מאיתנו, אנחנו עלולים להתאכזב מהם וכן הלאה. אולי נלמד להבין שהם לא מאוד דומים לנו,ואולי גם נלמד שהם לא כל כך אנשים מושלמים וטובים כמו שחשבנו בעבר עליהם.


לכן אהבה כואבת כי ההטיות שיצרנו בתוכנו עלולות להתנגש עם המציאות, ולעתים קרובות המציאות היא זאת ששולטת על רגש הנוטה לשינוי ולדעיכה. התמודדות עם אהבה והקשיים שהיא יוצרת כדי לוודא שאהבה פחות פוגעת בנו, עלינו לפתח את כישורי המטה-קוגניציה שלנו , על ידי היכולת לבקר ולנתח את החשיבה רגשית שלנו כאילו היא חיצונית ואינה חלק מאיתנו.


פעולה זו יכולה לאפשר לנו לבסס את עצמנו יותר במציאות ופחות באשליות שלנו כלפי המציאות שאותה אנחנו חווים.


להיות חזקים יותר, עד כדי כך שנוכל לחיות בין אם נהיה אהובים על ידי אחרים ובין אם לאו, הבנה זאת היא חוזקה והיא הדרך להפחית את הכאב הרגשי העמוק שנמצא ברגש האהבה. מציאות זאת מקשה על יכולתנו לקבל אהבה ולתת אהבה : מכיוון שיש אנשים שאין להם אהבה או יש להם מעט אהבה תקופה קצרה. האם זה לא אירוני? שרגש האהבה שזוכה לשבחים הוא כזה שיכול לא רק לפגוע ולגרום לנו לטראומה, אלא גם יכול להשאיר אותנו בודדים, כאילו , בתחושה שמעולם לא היה לנו בן זוג לפני כן? הכאב הנפשי שנגרם על ידי אהבה נובע מהמציאות הקשה הזו, שיכולנו להיות לבדנו בכל מקרה.


ואהבה כואבת יותר כשאנחנו מסרבים לקבל את הבדידות שלנו כאפשרות בלתי נמנעת, או כמשהו שיקרה כך או כך. גם אם אנחנו אוהבים מישהו יותר מ-50 שנה, כמו סבא וסבתא שלי, כשסבא מת סבתי הפכה, כמובן, לאלמנה. הפתרון לא להיות כל כך שבור לב מנזקי האהבה הוא להיות חזק יותר. קשוח יותר.

להיות מסוגל לחיות ולהמשיך בחיינו ובשאיפות אחרות. להיות חזקים יותר יאפשר לנו לאהוב בלי הפחד התמידי מנטישה ובדידות שמסתובבים במוחנו.


פיתוח כוח פנימי יכול גם לאפשר לנו לאהוב הרבה יותר על ידי מאמץ מספיק כדי להיות לצד יקירנו כשהם במצוקה. זה מאפשר לנו לחבק אותם במקום לדחות את הרגשות השליליים שלהם כאסורים. כוח ההבנה של יכולת להיות לבד ולעשות גם דברים אחרים מחוץ לאהבה, יפחית את הכאב הרגשי במידה והאהבה תסתיים. וגם יעזור לנו לקבל גם את התכונות שחשבנו שפוגעניים בבני זוגנו.


מה גם שהופך את האהבה למייסרת כל כך, היא האפשרות שיום אחד אותו אדם בן או בת זוג לא יזדקק לך. זו אותה גישה שבן בלייעל יזדקק לאנשיו הוא ישתמש בהם. במיוחד אם היה להם גישה כזאת של להזדקק לך הפעם הראשונה. כשהסתיימה תקופה ההזדקקות שלהם בך הם מרגישים צורך להיפטר ממך. להעלם לך, בהדרגה ככך שלא תשים לב. ובלי שום התייחסות אליך, אלה אנשים שלא באמת ראויים לאהבתך.


וההטיות הקוגניטיביות החיוביות שלך כלפיהם, במיוחד אם קיימות אחרי בגידה בך ,אינןרלוונטיות לאמת הזו. הכאב הזה עלול להימשך כל הזמן, בכל מקום שאתה תימצא, על ידי כל אדם, כל עוד אתה חלש מדי בכוחך לסרב להם ולראות את הרגשות האלו מחוץ לגופך או שאתה מחובר מדי. לאותם הרגשות. יחד עם זאת, בעוד שהתקשרות היא חרב פיפיות, AKA, הכרחית כדי להיפתח לאחרים, אנו יכולים להקשיח את המנטליות שלנו, כך שנסבול פחות ייסורים מיותרים.


אמנם איננו יכולים לשלוט במציאות ובליבם של אנשים אחרים, אך אנו יכולים לאמן את עצמנו נפשית להיות מסוגלים יותר לסבול, ובכך לסבול פחות ממה שסבלנו בעברינו. המציאות אינה בטוחה כי העתיד אינו בטוח. ישנו פחד משינויים שעלולים לקרות. המושג כשל הניצחון (שבו אדם כל כך מאמין שיצליח עד שלא עושה מאמץ להצליח) מבוסס על האמת הזו. אנשים שפעם חשבת שהם בני ברית שלך יכולים לעזוב אותך מתי שהם רוצים, בדיוק כפי שאתה יכול לעשות להם את אותו הדבר.


אהבה, בלי קשר לסוגה (רומנטי, חברתי, עסקי) היא כולה התקשרות רגשית, למישהו שיכול להרוס את ההתקשרות האמורה, אם הוא רואה סיבה טובה לעשות זאת. טוב בעיניהם, לא אומר שעל פי רוב. עם זאת, האהבה שלך תעמוד בניסיון, כאשר תוכל לשחרר אותם לחייהם ועדיין לאהוב אותם מספיק כדי להעריך אותם.


הוודאות היחידה, כשזה מגיע לאהבה, היא האהבה שיש לך לעצמך. אתה לא יכול לעזוב את עצמך, נכון? אנשים יבואו וילכו, אבל לנצח תישאר בגבולות החברה שלך, בין אם אתה ביחד עם אחרים, בין אם אתה מנהל חיי בדידות. הנאמנות שיש לאחרים כלפיך היא אינה וודאית באופן מוחלט , גם אם מוצהרת, כי ספק הוא תמיד אופציה, במיוחד בעתות משבר או הזדמנויות אחרות.


אבל אתה לא מתכוון לגרום לאהבת חייך להטיל ספק בזוגיות שלכם, נכון? חוסר הביטחון שלך לא מצדיק מעשה של הטלת ספק במי שאתה לבן או בת זוגתך. אלה שיש להם חשיבה של שכיר חרב בכל הנוגע לאהבה, שיינטשו אותך בלי חרטה או חרטה כשתגיע "הצעה טובה יותר", האנשים האלה גם לא ראויים לאהבתך.


לכן, אהבה היא חלקית לא הגיונית, כי היא רגש המחפש וודאות בעולם לא בטוח. זה גם מושג שמבקש לבטל את ההתניה במציאות הבנויה עליו. זו תפיסה שמחפשת יציבות בעולם לא יציב, ושלווה בעולם הבנוי על קונפליקט ותחרות. הוא מחפש נאמנות היכן שיכול להיות ספק. היא מחפשת ברית ארוכת טווח שתימשך זמן רב ככל האפשר, מבלי שהמנטליות של העסק הזה תהיה מבוססת על אינטרס אישי.


מדוע, אם כן, ניתנה חשיבות כל כך גדולה למושג רגש האהבה? רק בגלל שזה נותן סיפוק כזה בהתחלה? אלה שאינם מפחדים מרגשות שליליים, כמו דחייה, עשויים להיות גם יוצאי דופן להעלאה זו. מכאן הפוליטיקה המעורבת בתחום זה. אני לא מתכוון לממשלה. אני מתכוון למאבקי הכוח בין אנשים, על "משאבים" מוגבלים. כשהמשאבים הם שותפים אחרים. ובתוך מערכת היחסים עצמה, עשויה להיות דינמיקה כוחנית ייחודית בין בני הזוג.


אף אחד לא אוהב להיראות אדם שמתפרק נפשית, אלא אם כן זה משמח אותו איכשהו. ועדיין, האלמנט הזה תמיד קיים גם כשאתה אוהב מישהו, נאהב, או כשהתחושה היא הדדית.


זה מה שקורה כשאנחנו פועלים בעיקר לפי הרגש. הפתרון החכם והבוגר הוא לבנות את התשתית המוסרית הדרושה כדי שהקשר יחזיק מעמד. אחרת זה ייפול לפי גחמות ליבנו. ככאלה, מוטב שנאהב אנשים רציונליים, בוגרים, מוסריים וחזקים. אני רוצה להעלות את הטענה שאנשים מסוג זה הם הפחות צפויים לפגוע בך.


אבל אל תצפה ללא כאב כלל. כאב, במובן מסוים, הכאב הוא משהו שהופך אותנו למי שאנחנו בני אדם.


******************************


(French version by Mr. Roland Leblanc. English version, below)


Synopsis de Mme Tamara Moskal :


On dit que l’amour est la plus grande émotion qui existe, et pourtant, il peut aussi faire mal, pouvant aller jusqu’au suicide. Être amoureux s'accompagne de plusieurs préjugés, qui peuvent déformer notre perception de quelqu'un. L’amour fait mal lorsque les préjugés entrent en collision avec la réalité ou lorsque quelqu’un que vous aimez trahit votre affection.


Pour être moins blessé par l’Amour, nous devons critiquer nos pensées biaisées, être émotionnellement résilients et accepter la solitude comme une possibilité inévitable. Les relations amoureuses entre des personnes rationnelles, morales et fortes ont les plus grandes chances d’être durables et des moins nocives.


********************************


Introduction


On dit que l'amour est l'une des plus grandes émotions qui existent.... Selon BetterHelp :


L'amour est puissant parce qu'il constitue une force émotionnelle et psychologique fondamentale qui lie les individus et les communautés... L'amour transcende les limitations physiques et peut faire entendre même la plus petite voix dans une cacophonie de bruit.


L’émotion la plus importante de toutes, de la part de ceux qui y croient le plus, jusqu’à un grand parti pris. Et pourtant, on dit aussi que l’amour fait mal. En effet, l'amour, s'il vous baigne de chaleur, peut aussi vous faire beaucoup de mal, au point même que certaines personnes soient assez indisposées et,... désirer la mort. Si l’amour est une émotion si merveilleuse, alors pourquoi un extrême si négatif  peut-il être envisagé? Plus important encore, pourquoi cet aspect suicidaire de l’amour est-il négligé par beaucoup ?


La nature de l'amour


L’amour peut être vu comme l’incarnation collective de plusieurs préjugés :


L'effet Halo. Selon Psychology Today : "L'effet de halo se produit lorsque les qualités positives d'une personne influencent notre perception de ses autres traits, conduisant à des attentes irréalistes et à une déception lorsqu'un partenaire ne répond inévitablement pas à ces attentes. Cela peut provoquer des tensions dans la relation."


Le biais de similarité. Selon FSblog : "Nous aimons les gens qui nous ressemblent. Qu'il s'agisse de leur apparence, de leurs opinions, de leur style de vie ou de leurs antécédents, nous avons tendance à privilégier les personnes qui, dans une certaine mesure, nous ressemblent le plus."


Le biais d’appréciation. Selon Joseph Adebisi : « Lorsque vous avez un objet d'affection, vous avez tendance à ignorer ses défauts et à vous conformer à ses souhaits. Vous aimez les personnes, les produits et les actions qui sont associés à votre objet d'affection.


Tous ces préjugés, et bien d’autres encore, peuvent facilement déformer notre perception de quelqu’un et faire exploser sa valeur, indiquant ainsi la nature illogique de l’humanité. Et aimer, diront certains, est une partie essentielle de l’être humain. Par conséquent, c'est ce qui fait qu'une partie essentielle de la vie humaine est que notre jugement est altéré par nos émotions.



L'amour fait mal lorsque la réalité au-delà de notre esprit entre en collision avec nos préjugés envers celui que nous aimons. Ainsi, ils peuvent être déçus par nous, nous pouvons être déçus par eux, etc. Nous pourrions apprendre à réaliser qu’ils ne nous ressemblent pas beaucoup, et nous pourrions également apprendre qu’ils ne sont pas si géniaux que nous le pensions autrefois.


L’amour fait donc mal parce que ses préjugés peuvent entrer en collision avec la réalité, et le plus souvent c’est la réalité qui règne victorieuse sur une émotion sujette au changement et au déclin.


Faire face à l'amour et à ses problèmes


Pour être sûr que l’amour nous fasse moins mal, nous devons développer nos compétences métacognitives, en étant capables de critiquer nos propres pensées et sentiments comme s’ils étaient extérieurs à nous. Cela peut nous permettre de nous ancrer davantage dans la réalité et moins dans nos illusions à l’égard de la réalité.


Être plus fort, au point que nous serions capables de vivre que nous soyons aimés ou non des autres, peut également réduire la douleur globale de l'amour.


C'est une dure réalité en matière d'amour : certaines personnes n'ont pas d'amour, avec ou sans une vie de relations antérieures. N'est-il pas ironique que quelque chose d'aussi loué que l'amour soit non seulement une chose qui nous blesse et nous traumatise, mais qui peut aussi nous laisser seuls, comme si nous n'avions jamais eu de partenaire auparavant ? La douleur mentale causée par l’amour vient de cette dure réalité, selon laquelle nous pourrions être seuls de toute façon.


Et l’amour fait encore plus mal lorsque nous refusons d’accepter notre solitude comme une possibilité inévitable, ou comme quelque chose qui pourrait arriver d’une manière ou d’une autre. Même si nous aimons quelqu’un depuis plus de 50 ans, comme mes grands-parents, lorsque grand-père est décédé, ma grand-mère est évidemment devenue veuve.


La solution pour ne pas avoir le cœur aussi brisé par les dégâts de l’amour est d’être plus fort. Plus endurant. Pouvoir vivre et poursuivre nos vies et nos autres ambitions. Être plus fort nous permettra d’aimer sans la peur constante de l’abandon et de la solitude qui nous menace.


Développer notre force intérieure peut aussi nous permettre de mieux aimer en étant assez courageux pour être aux côtés de notre proche lorsqu’il est en détresse. Cela nous permet de les accepter au lieu de rejeter leurs émotions négatives comme illégitimes. Cette force, à son tour, nous fera non seulement moins de mal, mais nous aidera également à moins blesser notre partenaire.


Ce qui rend aussi l'amour si angoissant, c'est la possibilité qu'un jour, vous ne soyez plus nécessaire à ladite personne. C'est la  même approche qu'un méchant aurait envers ses acolytes. Surtout s’ils vous ont laissé tomber « pour la dernière fois ». Ceux qui ont cette approche envers vous, comme quelqu'un dont ils devraient se débarrasser sans se soucier de vous, ce sont des gens qui ne sont pas vraiment dignes de votre amour.


Et vos préjugés positifs à leur égard, même et surtout lorsqu’ils existent après une trahison, n’ont aucun rapport avec cette vérité.


Cette douleur peut survenir n’importe où, n’importe quand, par n’importe qui, tant que vous êtes trop faible ou trop attaché. Cependant, même si l’attachement est une arme à double tranchant, C'est à dire, nécessaire pour s’ouvrir aux autres, nous pouvons durcir notre mentalité, afin de subir moins d’agonie inutile. Même si nous ne pouvons pas contrôler la réalité et le cœur des autres, nous pouvons nous entraîner mentalement à être plus capables de souffrir, et donc moins fragile qu’avant.


La réalité est incertaine parce que l'avenir est incertain. L’erreur de la victoire est basée sur cette vérité. Les personnes que vous pensiez autrefois être vos alliés peuvent vous quitter quand bon leur semble, tout comme vous pouvez leur faire la même chose.


L'amour, quel que soit son type, est avant tout une question d'attachement émotionnel, envers quelqu'un qui pourrait briser cet attachement, s'il voit une bonne raison de le faire. Bon à leurs yeux, pas nécessairement. Cependant, votre amour sera mis à l’épreuve lorsque vous pourrez les laisser partir tout en les aimant suffisamment pour les apprécier.


La seule certitude, en matière d’amour, c’est l’amour que l’on a pour soi-même. Vous ne pouvez pas vous quitter, n'est-ce pas ? Les gens vont et viennent, mais vous resterez toujours dans les limites de votre propre présence à soi, que vous soyez avec d'autres, que vous meniez une vie de solitude. Il n’existe pas de loyauté absolue, même déclarée, car le doute est toujours une option, surtout en temps de crise ou d’autres circonstances.


Mais vous n’allez pas endoctriner votre amoureux pour lui faire croire qu’il n’y a aucun doute, n’est-ce pas ? Votre insécurité ne justifie pas une telle action restreignante.


Ceux qui ont un état d'esprit de mercenaire en matière d'amour, qui vous abandonneront avec peu ou pas de remords lorsqu'une « meilleure offre » arrivera, ces personnes ne sont pas non plus dignes de votre amour.


L’amour est donc en partie illogique, car c’est une émotion qui recherche la certitude dans un monde incertain. C'est aussi un concept qui cherche à abolir la conditionnalité dans une réalité construite sur cette base. C'est un concept qui recherche la stabilité dans un monde instable et la paix dans un monde construit sur les conflits et la compétition. Il recherche la loyauté là où il pourrait y avoir un doute. Elle recherche une alliance à long terme qui durerait le plus longtemps possible, sans avoir une mentalité fondée sur l'intérêt personnel.


Pourquoi, alors, mettre l’amour à une position si suprême ? Juste parce que cela donne une telle satisfaction au début ? Ceux qui n’ont pas peur des émotions négatives, comme le rejet, pourraient tout aussi bien faire exception à cette façon d'en parler.


D’où la politique impliquée dans ce domaine. Je ne parle pas d'un gouvernement. Je fais référence aux luttes de pouvoir entre les peuples, sur des « ressources » limitées. Les « ressources » étant d’autres partenaires. Et au sein de la relation elle-même, il peut exister une dynamique de pouvoir unique entre les partenaires.


Personne n’aime être considéré comme jetable, à moins que cela ne vous plaise d’une manière ou d’une autre. Et pourtant, cet élément est toujours présent même lorsque l'on aime quelqu'un, que l'on est aimé ou que le sentiment est réciproque.


C'est ce qui arrive lorsque nous agissons principalement sur la base de nos émotions. La solution sage et mature consiste à construire l’infrastructure morale nécessaire pour que la relation dure. Sinon, cela tombera au gré des caprices de nos cœurs. En tant que tel, nous aimons mieux les personnes rationnelles, matures, morales et fortes. Je voudrais faire valoir que ce genre de personnes est le moins susceptible de vous faire du mal.


Mais ne vous attendez pas à ce qu’il n’y ait aucune douleur. La douleur, d’une certaine manière, est aussi ce qui fait de nous des humains.



*******************************


(English translation, here)


Synopsis by Ms. Tamara Moskal:


It's said that Love is the greatest emotion in existence, and yet, it also can hurt to the point of suicide. Being in Love is accompanied by several biases, which can twist our perception of somebody. Love hurts when biases collide with reality, or someone you love betrays your affection.
To be less hurt by Love, we need to be critical of our biased thinking, be emotionally resilient, and accept solitude as an inevitable possibility. Love relationships between rational, moral, and strong people have the highest chance of being long-lasting and least harmful.


*********************************


Introduction


It is said that love is one of the greatest emotions in existence.... According to BetterHelp:


Love is powerful because it serves as a fundamental emotional and psychological force that binds individuals and communities.... Love transcends physical limitations and can make even the smallest voice heard in a cacophony of noise.

The most important emotion of all, by those who believe in it the most, to the point of great bias. And yet, it is also said that love hurts. Indeed, love, while it bathes you in warmth, can also hurt you a lot, even to the point of some people being willing enough to... desire death. If love is such a wonderful emotion, then why is such a negative extreme? Most importantly, why is this suicidal aspect of love, overlooked by many?



The Nature of Love


Love can be seen as the collective embodiement of several biaes:


  • The Halo Effect. According to Psychology Today: "The halo effect occurs when a person's positive qualities influence our perception of their other traits, leading to unrealistic expectations and disappointment when a partner inevitably falls short of these expectations. This can cause strain in the relationship."

  • The Similarity Bias. According to FSblog: "We like people who resemble us. Whether it’s appearance, opinions, lifestyle or background, we tend to favor people who on some dimension are most similar to ourselves."

  • The Liking Bias. According to Joseph Adebisi: "When you have an object of affection, you tend to ignore their faults and comply with their wishes. You like people, products, and actions that are associated with your object of affection."


All these biases, and more included, can easily twist our perception towards someone, and blow their value out of proportions, thus indicating the illogical nature of humanity. And to love, some may argue, is an essential part of being a human being. Therefore, an essential part of being a human is to have our judgement impaired by our emotions.


Love hurts when the reality beyond our minds collides with our biases towards the one we love. As such, they may be disappointed by us, we may be disappointed by them and so on. We might learn to realize that they are not very similar to us, and we may also learn that they aren't so great like we once thought they were.


Love therefore hurts because its biases may collide with reality, and more often than not it is reality that reigns victorious over an emotion that is prone to change and decline.


Coping With Love and Its Problems


To make sure love hurts us less, we need to develop our meta-cognition skills, by being able to criticize our own thinking and feelings as if they were external of us. Doing so can allow us to ground ourselves more in reality and less in our delusions towards reality.


Being stronger, to the point that we'll be able to live whether or not we'll be loved by others, can also reduce the overall pain found in love.


It's a harsh reality about love: That some people have no love with or without a lifetime of former relationships. Isn't it ironic, that something as praised as love is one that not only hurts and traumatizes us, but can also leave us lonely, as if we never had a partner before? The mental pain caused by love comes from this harsh reality, that we might be alone either way.


And love hurts more when we refuse to accept our solitude as an inevitable possibility, or as something that would happen either way. Even if we love someone for over 50 years, like my grandparents did, when grandfather died my grandmother became, obviously, a widow.


The solution to not be so heartbroken by the damage of love is to be stronger. Tougher. To be able to live and carry on with our lives and other ambitions. Being stronger will allow us to love without the constant fear of abandonment and loneliness looming in the back of our minds.


Developing inner-strength can also allow us to love better by being brave enough to be alongside our loved one when they are in distress. It allows us to embrace them instead of rejecting their negative emotions as illegitimate. This strength in turn will not only hurt us less but also help us hurt our partner less as well.


What also makes love so agonizing, is the possibility that one day, you will no longer be needed, by said person. It's the same approach a villain would have to his/her henchmen. Especially if they failed you "for the last time". Those who have this approach towards you, as someone they should dispose of with little regard to you, these are people who aren't really worthy of your love.


And your positive biases towards them, even and especially when they exist after betrayal, are irrelevant to this truth.

This pain can happen anywhere, anytime, by anyone, as long as you are either too weak or too attached. However, while attachment is a double-edged sword, AKA, necessary to open up to others, we can toughen up our mentality, so we would suffer less unnecessary agony. While we cannot control reality and the hearts of other people, we can mentally train ourselves to be more capable of suffering, thus suffering less than before.


Reality is uncertain because the future is uncertain. The Victory Fallacy is based on this truth. People you once thought to be your allies might leave you whenever they please, just as you can do the same to them.


Love, regardless of type, is all about emotional attachment, to someone who could rip said attachment, if they see a good reason to do so. Good in their eyes, not generally. However, your love will be put to the test, when you'll be able to let them go and still love them enough to appreciate them.

The only certainty, when it comes to love, is the love you have for yourself. You can't leave yourself, can you? People will come and go, but you will forever stay within the confines of your own company, whether you're together with others, whether you lead a life of solitude. There is no such thing as absolute loyalty, even if declared, because doubt is always an option, especially in times of crisis, or of other opportunities.


But you're not going to indoctrinate your lover to believe that there is no doubt, correct? Your insecurity does not justify such cultish action.


Those who have a mercenary's mindset when it comes to love, who will abandon you with little to no remorse when "a better offer" will come by, these people are also not worthy of your love.

Therefore, love is partially illogical, because it is an emotion that seeks certainty in an uncertain world. It's also a concept that seeks to abolish conditionality in a reality built on it. It's a concept that seeks stability in an unstable world, and peacefulness in a world built on conflict and competition. It seeks loyalty where there could be doubt. It seeks long-term alliance that would last as long as possible, without having this business' mentality founded by self-interest.


Why, therefore, put love in such a supreme position? Just because it gives one such satisfaction at start? Those who are not afraid of negative emotions, such as rejection, might as well be exceptions to this missive. Hence the politics involved in this field. I'm not referring to a government. I am referring to the power struggles between people, on limited "resources". With the "resources" being other partners. And within the relationship itself, there may be a unique power dynamic between the partners.


No one likes being seen as expendable, unless it pleases you somehow. And yet, this element is always present even when you love someone, are loved, or when the feeling is mutual.


It's what happens when we act mainly on emotion. The wise and mature solution is to build the necessary moral infrastructure for the relationship to last. Otherwise it will fall by the whims of our hearts. As such, we better love people who are rational, mature, moral and strong. I would like to pose the arguement that these kind of people are the least likely to hurt you.


But do not expect for no pain at all. Pain, in a way, is also what makes us humans.

161 views0 comments

Comentarios


Tomasio A. Rubinshtein, Philosocom's Founder & Writer

I am a philosopher from Israel, author of several books in 2 languages, and Quora's Top Writer of the year 2018. I'm also a semi-hermit who has decided to dedicate his life to writing and sharing my articles across the globe. Several podcasts on me, as well as a radio interview, have been made since my career as a writer. More information about me can be found here.

צילום מסך 2023-11-02 202752.png
bottom of page